השחיתות המתגלה בהולילנד היא רק קצה הקרחון – כותבים בכל העיתונים וחוקרי המשטרה רצים בצדק לחפש עוד ראיות ועוד חשודים ועוד שחיתויות. אבל מה שחשוב בעיני זה לא רק ללכוד את כל הקומבינטורים והמושחתים. מה שמדאיג אותי זו השיטה המאפשרת לערימת השחיתות הזו להיערם עלינו, מתחתינו ומצידינו. כשאני קורא ורואה את הקלילות בה אושרה הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל (טוב, קצת נבחנו, אבל השיירה עברה) ונזכר בקלות בה עברה בכנסת בקריאה ראשונה רפורמת התיכנון – אני נחרד.

אני לא חושב שהממשלה מושחתת ושהשרים התומכים ברפורמות האלה הם חבורת תאבי בצע. ממש לא. הם אנשים בסדר גמור אפילו. אלא מה? הם שבויים בכמה אתוסים קבועים, והם מקובעים בכמה מחשבות פשטניות. למשל שהבירוקרטיה זה תמיד רע. למשל, שהשוק החופשי זה תמיד טוב.

פרשת הולילנד כמו אלפי (!) פרשות נוספות שאינן נגועות דווקא בשחיתות פלילית, מצביעה על ההיפך הגמור. במקומות רבים מאוד טוב שיש בירוקרטיה. טוב מאוד ששטחים ירוקים לא ניתנים בקלות למרמס דחפוריהם של קבלנים ונדל"ניסטים. בהמון מקומות עדיף ששינוי ייעוד קרקע ייעשה לאט בזהירות, עם כל האישורים. עדיף שהירוקים יעשו מלחמה על כל גבעה שהולכים להרוס אותה בשביל עוד שכונה מכוערת. והשוק החופשי? אל תצחיקו אותי. בשוק החופשי המהולל אין חסמים כשמדובר במיקסום רווחים, השוק החופשי מתפקד נפלא כשהוא צריך למכור לך דירה. אבל מה קורה בשוק החופשי כשאומרים לקבלן לא? כשהוא עומד להפסיד כסף או הזדמנות? מה קורה אצל אילי ההון האדירים כשהמדינה (כלומר: שניים-שלושה פקידים בכירים או שרים זוטרים) אומרים שאי אפשר?

אוהו. אז מתחילים הלחצים והרמזים והקריצות והפיתויים והשליחים ושליחי-השליחים. כמובן שהשוק החופשי המהולל קורא ללחצים האלה "לחצים לגיטימיים", ואוהבי השוק החופשי בממשלה מכנים זאת "פתיחת חסמים בירוקרטיים" ו"שחרור סתימות" וסגירת מרפסת והשד יודע אלו עוד מילים חיוביות מבית המדרש היחצ"ני של לוביסטי השוק החופשי.

אני מודה. אני לא איזה סוציאליסט גדול. בקושי סוציאליסט קטן. אבל אני עומד נפעם מול ההתלהבות של הקפיטליסטים הגדולים. אלה, בשביל לסגור מרפסת, מוכנים לגלח הר. בשביל לבנות שכונה הם יגרסו יער. לא פלילי, חוקי לגמרי. לנהלים ולחוקים הם קוראים תמיד "בירוקרטיה", למי שעומד בדרכם הם תמיד קוראים "פקידים". זו הרי מלחמת הקידמה והכלכלה החופשית מול כוחות השמרנות, מול אלו שעוצרים את המדינה בגלל כל מיני סעיפי-סעיפים.

אני מבין ומסכים ואפילו יודע שיש הרבה בעיות וחסמים ובירוקרטיה וכל זה. צריך לתקן את הראוי לתיקון. אבל אני גם יודע שיש שוחד ושחיתות ושמור לי ואשמור לך בשוק החופשי, ושתוק לי ואשתוק לך בין אילי הון לאילי-כוח. אני יודע שהנציגים השומרים על רכוש המדינה, שטחים פתוחים, ערכי טבע ונוף הם עניים וחלשים יותר מאשר ברוני השוק. אני אפילו יכול לדמיין פקידים בכירים יותר ופחות שמוצבים בפניהם פיתויי-שוחד והם לא עומדים בפיתוי. בדיוק בשביל זה צריך עוד היררכיה פקידותית ועוד פיקוח. מה שבטוח.

ולכן, לא איכפת לי גם בעתיד לנסות ולשאול או להצביע נגד או להימנע, הכל לפי העניין, כשאני חושד. כשאני רואה את המירוץ הלא זהיר ל"רפורמות", היד שלי נשארת למטה. לא מונפת אוטומטית בעד רק בגלל שאני בקואליציה. ולכן התנגדתי בכיף לרפורמה במינהל, וטרם הצבעתי בעד הרפורמה של התיכנון והבנייה. קחו את זה בחזרה כפי שהחליט היום נתניהו, תשקיעו עוד קצת מאמץ בהגנה על האינטרסים של הציבור שאינם רק אינטרסים של בניה ופיתוח, אלא גם של נוף ואוויר נקי ושטחים פתוחים ומרחב ובעלות על רכוש ציבורי. לא הכל יעילות, יש גם יושר והגינות, מתינות וחוש מידה לפני שהורסים את פני הארץ ומשחיתים לעד את אדמתה ואת דמותה.

תגיות: