אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שאלו פעם יהודי שאכל חזיר ביום הכיפורים, תוך כדי נסיעה ועבר את כל העבירות: תגיד, אז מה יהודי בך אם אתה עושה כאלה דברים? אז הוא אמר: אני מפחד מכלבים. אני מרגיש לפעמים שאצל חלק מהאנשים שבאים להגדיר את הציונות שלהם: אז מה ציוני בך? הם אומרים: אני מפחד מחרדים. החרדים האלה לא עובדים, הם עניים, הם לא משכילים.

הדברים של רון חולדאי, אפשר לדון מכאן ועד מחר, כמו בכל דמוגוגיה יש בהם דברים נכונים. דמגוגיה זה לא שקרים, דמגוגיה זאת מלה אחרת. זה דברים שגם נכונים וגם לא נכונים, והם מתובלים בשקרים, בהסתה ובשיסוי. אז האם הדברים של רון חולדאי נכונים? גם. כמו שאמרתי פה בשבוע שעבר, שאלתי איזה ידיד חילוני מאוד: אתה אוכל כשר? הוא אמר לי: גם. האם הדברים של רון חולדאי נכונים? גם, אבל המוזיקה שלהם, הטון שלהם, הקריצה לאנשים ששומעים אותו בתל-אביב היתה אנטי-חרדית קיצונית – לא עובדים, עניים, לא נוכל לסחוב אתכם על הגב. אלו דברים שהם גם נכונים. כן, צריך לעודד אנשים לצאת לעבודה.

אנשים רוצים וצריכים שגם הקבוצה החרדית תשתתף בכוח העבודה יותר, ובוודאי בשירות הצבאי. כל אלו דברים נכונים, וגם יש תהליכים. אבל כשאומרים: יהיה פה רוב של 60% חרדים, מתכוונים לומר: תיזהרו מהחרדים האלה. הם בטלנים, הם פרזיטים, הם עלוקות – גם בלי להגיד את המלים החריפות שנשמעות בהקשרים אחרים, פחות ממוסדים.

ואני חושב שכשיהיה פה מספר יותר גדול – כן ירבו – של יהודים דתיים, חילונים וחרדים, צריך להסתכל על זה גם באופן אחר. יש שינויים גם בחברה החרדית, שינויים לטובה שהחברה החרדית עצמה מרוצה מהם, ברובה. כשיש מספרים יותר גדולים של חרדים אז יותר חרדים מצטרפים לשוק העבודה, אף-על-פי שזה לא פשוט להצטרף לשוק העבודה כששוק ההשכלה לא מספיק פתוח אצלם. אבל גם בשוק ההשכלה אצל החרדים יש שינויים. במוסדות של ש"ס יש שינויים וגם אצל החרדים, בהשכלת הנשים, ואני מעריך שגם בהשכלת הגברים, שהמספרים יהיו גדולים. אבל כל הזמן מסתכלים על החרדי ההוא, שאתה נורא לא אוהב אותו, ואתה אומר: אתם רואים אותו? כמוהו יהיו פי-אלף, אלפי אלפי אלפים, ואנה אנו באים?

אבל לא תוכן הדברים מטריד אלא הנימה, הסגנון הזה של: אוי, אוי, אוי, תראו מה הולך להיות פה. אנחנו פה לבד – חילונים, תל-אביבים, משכילים, יצרנים, טייסים, עושים את המילואים. לא משנה שבתל-אביב יש קצת קשיים בשנים האחרונות להגיד את זה על העניין של המילואים, אבל אני לא רוצה לחטוא פה בהכללות שרון חולדאי חטא. אלה האויב החדש שלנו, שנגדו צריך להילחם.

הדבר המקומם יותר מכול בדברים הוא הפנייה שאומרת: אנחנו נושאים אחרים על גבנו. את זה אני רואה בכל מקום, שאנשים מהסוג, מהפרופיל, של רון חולדאי מדברים. מי זה "אנחנו"? כשאנשים אומרים "אנחנו" הם תמיד מתכוונים ל"אנחנו" – אלו שכותבים ב"הארץ" וקוראים את "הארץ", אלה שעובדים בתל-אביב וגרים בתל-אביב – לא כולם – ישראלים, מה שנקרא בטעות "ארץ ישראל הישנה, הטובה והעובדת". אתם יודעים, "אנחנו".

אני אומר לכם שהריב הגדול ביותר בחברה הישראלית – וזו בשורה טובה לחברה  הישראלית, בשורה טובה מאוד – זה שכולם רוצים להיות אנחנו, ה"אנחנו" הישראלי. הקרעים שיש בחברה הישראלית – כולם רואים את ההיפרדות, ואני רוצה לסיים באמירה אופטימית מאוד: הקרעים, המריבות והשסעים שיש, אלו כאבי ההתאחות ולא כאבי הפרידה. זה הרצון של הערבים הישראלים והחרדים הישראלים והעולים החדשים הישראלים להגיד: אנחנו ישראלים לא פחות מה"אנחנו" הוותיק והישן. וכשה"אנחנו" הזה יהיה מגוון יותר, ולא רק בסגנון חולדאי, נהיה "אנחנו" בריאים וטובים יותר.