אדוני היושב-ראש, היום התקיים בגבעת-שמואל כנס החינוך הממלכתי-דתי – הורים שמודאגים מהנגיסות של החינוך הפרטי, החצי-פרטי, בחינוך הממלכתי-דתי. אבל הבעיה הזאת נכונה לגבי הרבה עניינים במדינתנו. מה שפרטי הוא לא באמת פרטי. מה שפרטי נסמך על גבו של הציבורי. כך זה בבתי-החולים, כך זה אפילו בבנקים, הסמל של הפרטיות, שבשעת משבר, חלילה אם יבוא, יש את המדינה שתפרוס רשת ביטחון.

רק בישראל "הפרטי" הוא הטרמפיסט של "הציבורי" אבל מתחזה לנהג. בכל מקום אומרים לנו: הפרטי הוא יעיל, הפרטי הוא יציב, הפרטי הוא חזק, ואילו הציבורי מקרטע, הוא ישן, הוא צולע. אבל כשיש שעת משבר, אז פתאום נזקקים לציבורי. גם כשאין שעת משבר, בשעה רגילה לחלוטין, יש את הבסיס שהוא הציבורי, הוא הממלכתי, הוא הכסף של כולנו, ובא השוק הפרטי, מוסיף את השקל שלו ואז משתלט על כל החבילה כולה. כך זה בבתי-החולים, כך זה בבנקים וכך זה גם בחינוך הציבורי, ובעיקר בחינוך הממלכתי-דתי, שהחינוך הפרטי, החצי-פרטי, הרבע-פרטי, נוגס בו יום-יום.