אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, יש משפט חכם שאומר: אנחנו מוכנים ללכת אחרי המנהיג בעיניים עצומות, אבל בתנאי אחד, בתנאי שהוא לא הולך בעיניים עצומות.

אורי אורבך (הבית היהודי):אני פונה אליך, אדוני ראש הממשלה, לא לעצום עיניים. אל תעצום עיניים מול תוכנית הלימודים הפלסטינית שאנחנו מממנים במזרח-ירושלים, שאיננה תוכנית ליבה אלא תוכנית דיבה. מה שנאמר שם על יהודים ועל ישראלים הוא דבר שלא רק שלא ראוי לכסף ישראלי. וזה לא ראוי למימון גם על-ידי הרשות הפלסטינית, אגב, הדברים שנאמרים שם.
וגם אל תעצום עיניים, אדוני ראש הממשלה, מול הקפאת הבנייה, שהורסת יישובים. בבית אריה עומדת להיפתח שנת הלימודים הבאה באוהלים, כי הם לא יכולים לבנות. ואני מקווה ומאמין ובטוח, שבחג הסוכות תסתיים ההקפאה הזאת, כי היא לא יכולה להימשך.
ואל תעצום עיניים ואוזניים מול הדיבורים הגסים נגד החרדים. זה נאמר ככה כי זו הרוח הנושבת. ואלו שמדברים, גם פה מקדימה נגד החרדים, הם לא מתכוונים לחרדים, אדוני ראש הממשלה. הם מתכוונים לממשלה שלך, הם מתכוונים אליך. הם מזהים איזו חוליה חלשה שנגדה, בה קל להשתלח ולשסות בה. הם מדברים עליהם, אבל הם מתכוונים אליך. אבל, זה לא אומר שאפשר לעצום עיניים ואוזניים גם לבעיות שיש בחברה החרדית. אני לא נכנס עכשיו לוויכוח הישן על לימודי הליבה. אבל הפרדה מכוונת בין אשכנזים לספרדים היא דבר שלא יכול להיות.אני מדבר על בית-הספר בעמנואל. וגם הפרדה בתוך אוטובוסים.
בואו לא נתקן את כל העולם בשלוש דקות, נשאיר משהו לערב. וגם הפרדה בין גברים לנשים באוטובוסים זה לא עניין פנימי של חרדים, כמו, להבדיל, שאלימות בתוך המשפחה היא לא עניין של המשפחה. יש דברים שחברה מודרנית ויהודית לא יכולה להרשות גם אם זה בתוך איזה מגזר. אבל, גם את זה צריך לומר בתקיפות, ולא בגסות.
ולא לעצום עיניים מול מגמות קיצוניות מאוד של ישראלים, יהודים בעיקר, שהם חוד החנית במתקפה נגד מדינת ישראל. חרם תרבותי, חרם אקדמי – זה לא דברים שאפשר לזלזל בהם, ולעצום עיניים אל מולם. אם אתה, אדוני ראש הממשלה, לא תלך בעיניים עצומות, אז אנחנו נוכל אולי ללכת אחריך בעיניים עצומות. ובינתיים אנחנו פוקחים עיניים ומשגיחים עליך, אדוני, שתלך בדרך הנכונה.