ח"כ אורי אורבך

יצחק טסלר | 15/6/2010 16:13

כי ככה זה, למרות הצעת החוק החדשה והחשובה שלו לייצר שטרות כסף בגדלים שונים (במטרה לסייע לעיוורים), ועל אף שבראיונות לתקשורת הוא מתעקש לטעון שהוא לא מתגעגע למעמד שלו כפובליציסט ב"ידיעות אחרונות", הבנאדם פשוט מת לכתוב.

למזלו של הח"כ הטרי, העבודה הפרלמנטרית, עם כל הכבוד שיש לנו כלפיה (ואין לנו), מותירה לו גם שפע של זמן לכתוב ספרים. עם זאת, בראיון ל-nrg מעריב סיפר אורבך שאת הספרים הוא כתב ברובם עוד לפני הכניסה לפוליטיקה ובשנה האחרונה בוצעו רק השלמות.

לא מזלזל במקור
לגופו של עניין – אורבך כתב שני ספרים לילדים – "חכמינו לימינו" – סיפורים המבוססים על אגדות חז"ל שכתובות בגמרא, וכן "מה מברכים על גלידה? ", המסביר לילדים מושגים ביהדות, בשפה ברורה, פשוטה, עשירה ו"אורבכית", כלומר עם קריצות ציניות, אך בלי לזלזל בטקסטים עתיקים או ביהדות.

הספר "חכמינו לימינו" הוא סוג של מלכודת, כיוון שעבור ילדים חילונים הסיפור על דמה בן נתינה, גוי שלא רצה להפריע לאבא שלו לישון

וזכה להערצה של חכמי ישראל, מותח קצת פחות מהארי פוטר. אצל החרדים הספר הזה בשום אופן לא יוכל להתקבל, כי אורבך "חוטא" בהאנשה של חכמי הגמרא, עוון בל יכופר במגזר זה. אך עדיין, ברור שיהיה לספר ביקוש.

לעומת זאת, אני מוכן להמר ש"מה מברכים על גלידה? " יהפוך לרב מכר. ברור שאצל חרדים הוא לא יעבור את סף הדלת, גם בגלל ההומור וגם בגלל שאורבך משתמש בו במילה אלוהים (החרדים כותבים רק "אלוקים" ).

למה אוכלים חמין בשבת?

אורי אורבך צילום:אריק סולטןאבל אצל המגזר הסרוג וגם כספר מתנה לחילונים, זהו מוצר מוצלח, כיוון שהוא משלב יהדות אמיתית עם חיוך-מצרך שהוא כידוע נדיר במיוחד בציבור הישראלי. המחבר לא מהסס להעלות את השאלות הקשות ביותר שמציקות לילדים (ואפילו למבוגרים דתיים), כמו למשל איפה נמצא הבורא והאם הוא מחליט עבורנו הכל.

בפרק הכשרות יש כמובן שאלות פשוטות יותר כמו למה אוכלים חמין בשבת (כי אסור לבשל בשבת) ולמה כשדתיים אוכלים יש תמיד מלח על השולחן (זכר למזבח ולמקדש). הספר גם מלווה באיורים מקסימים של יערה בוכמן, בפתגמים, בסיפורים וגם בבדיחות של אשכנזים, כמו למשל: "אישה אחת שאלה את הרב:'הי, רבי, העוף שהכנתי לשבת נפל לתוך הסיר של הילד. האם זה כשר'? ' כן', ענה הרבי,'כשר, אבל מסריח'".