הגימיק הכי עצוב
הגימיק הכי עצוב התרחש בבוקר יום רביעי. דיוני המליאה נפתחו ב-11. ב-11 ועשרה, באמצע דבריה של שרת התרבות לימור לבנת התיישבה חברת הכנסת ליה שם טוב על כסאו של שר הפנים אלי ישי בשולחן הממשלה. היושב ראש רובי ריבלין אמר לה כי לא מקובל שח"כ יושב בשולחן הממשלה. ליה שם טוב הגיבה שהיא מביעה בכך מחאה על משהו. ממקום מושבי (מושבי שלי, כן) לא הצלחתי לשמוע על מה המחאה: כנראה על היעדרותו של השר אלי ישי שהיה צריך להגיב בעצמו על שאילתא דחופה שלה. ריבלין, שבע גימיקים של ח"כים, בעיקר חדשים, ביקש ממנה שוב לקום מהכיסא אבל היא סירבה. הוא הרים את קולו: חברת הכנסת שם טוב, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. היא לא זזה. אני קורא לך לסדר פעם שנייה, אני קורא לך לסדר פעם שלישית, והסדרנים הוציאו אותה החוצה.
ראינו כבר הפרות-משמעת חמורות מזה, וגימיקים מטופשים אפילו יותר. העניין הוא שחברי כנסת, בעיקר שקטים ואלמונים, מרגישים כי הדרך היחידה שלהם להיכנס לתקשורת, לזכות בתשומת לב ציבורית ולו לדקה היא באמצעות גימיקים ושטויות. אבל המעשה של ליה שם טוב, יו"ר ועדת הקליטה, היה עצוב במיוחד, משום שהוא לא עורר כל עניין. פשוט שום עניין. לא מצאתי על זה שורה בשום עיתון, ואפילו במליאה בקושי שמו לב למה שמתרחש מתחת לפודיום של היו"ר.
מה המסקנה למי שבוחר בגימיקים? הנה מדריך מקוצר ביותר לח"כ האלמוני שחשקה נפשו בקצת פרסום מהיר באמצעות גימיק או מעשה קיצוני כלשהו: א. ככל שאתה אלמוני ושקט יותר עליך להשתמש בגימיק קיצוני יותר. ישיבה על כיסאו של השר זה לא מספיק מעניין. אף אחד לא יודע אם זו ח"כית שיושבת על כיסא השר או אחת מסדרניות הכנסת עצרה לרגע כדי לנוח. ב. את הגימיק רצוי לבצע מעל הדוכן ולא בתוך המליאה. המצלמות ממוקדות טוב יותר כשאתה על הדוכן אל מול היו"ר. ח"כ יואל חסון פיזר כסף של מונופול מען הדוכן. זה ילדותי, אבל תופס. ג. אם החלטת לעשות אקט גימיקי כמחאה או מכל סיבה, כדאי להכין את התקשורת מראש. להודיע לכתבים, לצלמים כדי שהגימיק לא יישאר רק לעיני ולתשומת לב הח"כים. ד. בחירת הזמן חשובה. אי אפשר להפתיע בגימיק באמצע דיון מנומנם עם 6 ח"כים במליאה. זה צריך להיות ברוב-עם, רצוי כשראש הממשלה נמצא, במסגרת דיון לוהט שמעורר מראש עניין ומתיחות. לא באמצע דיון על תיקון שער האלכסון או על הכחדתן של החולדות ביער אשתאול. לבי יצא אליה, אלא הח"כית השקטה והחרוצה ליה שם טוב על שהלכה לשטות זו שאינה מתאימה בכלל וממש לא מתאימה לה.
וליה שם טוב? אולי בעיתונות ברוסית כתבו על זה משהו, אין לדעת. אבל היא בטח למדה שלא שווה להתבזות רק בשביל תשומת לב שממילא לא תגיע. וחוץ מזה, אחרי ההסתערות של אנסטסיה מיכאלי על הדוכן של חנין זועבי – הכל מתגמד. אני מצפה שבעתיד רק מכות, נאום בעירום ואולי דברים שאני אפילו לא רוצה לדמיין – ימשכו את תשומת הלב הראויה. אין ברירה, נצטרך להתפרסם סתם באמצעות נאום טוב, עבודה קשה ושאר שטויות כאלה.
22 ביוני 2010 בשעה 0:51