אלו ימים קשים למצרולוגים, למובראקולוגים ולכל שאר המומחים לענייני קהיר. המומחים, ממש כמו דלת העם, לא יודעים לצפות מה יקרה מחר במצרים וגם לא מחרתיים. אני לא מזלזל במקצוע שהם רכשו להם. יש עניין להתעמק במבנה של חברה, בכלכלה שלה. יש מקום לגופי מודיעין והערכה. אבל למקצועות האלה, גם באמ"ן וובמוסד ובשאר גופי ההערכה צריך לבוא במידה רבה מאוד של צניעות. אנחנו לא באמת יודעים מה יהיה.

יש רק כלל אחד והוא מאוד פשוט. לא צריך להיות מומחה לכלום בשביל להבין אותו. כשמדובר בדיקטטורה הכל יכול להיות: תהיה מהפיכה והאופוזיציה האיסלמית תתפוס את השלטון (אירן); המנהיג ימות ובנו יירש מייד את השלטון (סוריה, מרוקו, ירדן) העם יגרש את המנהיג מהשלטון והוא יימלט לחו"ל (טוניסיה) ועוד תרחישים שונים ומשונים כשבמצרים עדיין איננו יודעים אם מובארק יתפוס מטוס וייעלם אל השקיעה או ישרוד עוד תקופה.

מה אני רוצה לומר, רבותי אהוד יערי ועודד גרנות, סמדר פרי וצביקה יחזקאלי? רוצה לומר שאפשר לראות המון עצים ולא להבחין ביער. אפשר לדעת כי המועמד החדש לסגן ראש הפרלמנט ישן הוא דמות מאוד פופולארית בלוקסור או בעמאן. אפשר לתת סקירה מאירת עיניים על מקומם של האחים המוסלמים וחדירתם למוקדי השלטון בארצות ערב. אבל בסוף, יום אחד, במפתיע, בא "הסוף הבלתי צפוי", "המדהים" ושאר הסופרלטיבים המשתאים. זה תמיד כמעט כנגד כל הציפיות אשר עליהם אפשר לומר דקה אחרי שהן מתממשות כי "זה היה צפוי". זה היה צפוי כנגד כל הציפיות.

לא, אני לא רוצה את הכסף שלי בחזרה. גם בשבתי בוועדת חוץ וביטחון, לפחות במליאת הוועדה, אני לא שומע תחזיות מרעישות, ואם הן מרעישות חזקה עליהן שהן לא נכונות ותתבדינה במהרה או לאט לאט. אני רק מבקש חוש מידה ומידה של צניעות. אנחנו צריכים לעשות תמיד את המיטב שביכולתנו בהתחשב בתרחיש הסביר הכי קשה העומד לקרות. צאו מהנחה שעלול להיות רע, שבדיקטטורות בכלל ודיקטטורות ערביות בפרט, האיש שאתה עושה איתו הסכם היום לא בטוח שיהיה מחר. ותוסיפו תפילה לשלום העולם ולשלום המנהיגים עימם אפשר לעשות עסקים.