לפחות פעמיים בשבוע שואלים אותי "אז איפה אתה משפיע יותר, בתקשורת או  בפוליטיקה?" השאלה הזו היא טבעית (וגם מלאכותית…) אבל האמת שאין על שאלה כזו תשובה מוחלטת. איך אפשר למדוד השפעה? מה יותר משפיע: טור נוקב בעיתון או חוק קטן בכנסת? מה יותר מועיל: נוכחות יומיומית ברדיו, או ייזום של פרויקט גדול של בתי כנסת הפתוחים לקהל הרחב? מה יותר "חשוב": הקמת עיתון ילדים שגורם נחת למשפחה הדתית כל שבוע, או ייצוג בכנסת שמשמח (או מעצבן) בדיוק אותה משפחה?

התשובה היא שאין תשובה, למעט זו, שבעיתונות כבר הייתי די והותר שנים ועכשיו אני "משתמש" בניסיון ובמוניטין שצברתי כדי לעשות דברים אחרים בשליחותי הציבורית. אבל הכי מצחיק שיש אנשים ששואלים זאת כאילו הייתי צריך להתייעץ איתם ולקבל רשות לפני שעשיתי מה שעשיתי. כי "אורי אורבך" (המותג, השפם), הוא רכוש הציבור ורק הציבור יחליט איפה ממקמים אותו לשביעות רצונו של הציבור.

טוב, נו, די להתפלפל. הנה תגובה שלי מהזמן האחרון שעוררה הד ועניין גדולים הרבה יותר משיכולתי לחלום עליהם בימיי התקשורתיים.

שיגרתי מכתב לכמה בכירים במערכת החוק והמשפט נגד התופעה הנלוזה בה עבריינים עוטים על ראשם כיפה בעת הבאתם למעצר. זו לא הצעת חוק לאסור את העניין, אבל רציתי לעורר עניין ציבורי. והעניין התעורר, ועוד איך, בכל ערוץ אפשרי.

בעבר הערתי בנושא "עברייני הכיפות" מספר פעמים ברדיו, ב"המילה האחרונה", אבל מסתבר שהרבה יותר קל להעלות נושא לסדר היום מעמדת ח"כ בודד מאשר מעמדת עיתונאי בודד.  מצ"ב סיקור מ NRG מעריב

ויש לנו חוק! סוף-סוף אחרי שהטרדתי אתכם מספיק פעמים בעניין, עבר "חוק מעלית שבת" שלי.

על פי החוק שעבר בקריאה שנייה ושלישית וללא מתנגדים, רוב הדיירים בבית משותף בן מעלית אחת יכולים לקבוע כי המעלית תופעל כמעלית שבת בשעות שיוסכם על כך. זה היה צריך להיות מובן מאליו, אבל מה לעשות ויש בתים שבהם המיעוט, לפעמים אפילו דייר אחד, כופה על הרוב לא להפעיל מעלית שבת. זהו חוק קטן, אבל חשוב לבתים משותפים רבים ואני בהחלט גאה בו. גם בגלל תוכנו, וגם בגלל שהושג באמצעות שכנוע, פשרה והסכמה בבית המשותף שנקרא "הכנסת". תמיד יקום כמובן חילוני חרד שמבוהל מהאפשרות שמעלית השבת תהפוך לבית כנסת ולמקווה ועוד מעט ויבנו על המרפסת שלו כוילל ועל ראשו שטריימל, או להיפך. ואני בסך הכול התכוונתי לשכנות טובה ומתחשבת בכולם.

כולל חוק אחר שלי עבר בקריאה טרומית והוא עוסק במניעת אפליה על רקע מקום מגורים. לא תוכלו, נותני שירות יקרים, למנוע שירות מתושב התנחלות או כפר ערבי או סתם מקום שלא נראה לכם. יש לי הרגשה שהחוק הזה עוד יעורר דיון ככל שנתקדם בחקיקתו. מצ"ב סיקור מ"הארץ."

קצת תרבות, שלא נישאר בלי דברים לנשמה: עמוס עוז הקדיש ספר למרוואן ברגותי עם הקדשה חמה על שלום ומצפה-לשחרורך וכל זה. הגבתי בתקשורת ש"עמוס עוז מדביק כינויים וגידופים לבני עמו המתיישבים, אבל לאויב הוא מעניק תשורות וספרים. ככה זה כשאהבה וחושך נפגשים".

הגשתי שאילתא לאחר שגיליתי כי חיילי מילואים הרוכשים קרקע בירוחם זוכים להנחה של 20 אחוזים. זה דווקא נחמד, אלא שהקרקע עולה…1 שקל בלבד. אני לא מזלזל בעשרים אגורות הנחה, (דין פרוטה כדין מאה זה אחלה פתגם) אבל לעומת זאת עלות הפיתוח עמדה על 200 אלף ₪ ועל זה כמובן אין הנחה לחיילי מילואים. מסתבר שגם למדינה יש לפעמים הומור. הנושא בטיפול.

ועוד תרבות: שמחתי להיות ולברך (בקצרה, בקצרה) באירוע לכבוד סיום הסמסטר הראשון בבית הספר החדש למוסיקה "מזמור" בגבעת וושינגטון. בבית הספר הזה מכשירים מוסיקאים דתיים ופרו-יהודיים לעולם המוסיקה. אני בטוח שהמוסד החשוב הזה, כמו ביה"ס לקולנוע "מעלה", יפרח ויתרום לתרבות הישראלית והיהודית תרומה עצומה בתחום המוסיקלי.

ביקרתי במפעל-משתלה של נשים בעלות פיגור שכלי במבשרת ציון. אתם מוזמנים לקנות ולהזמין משם שתילים. זה מאוד יעזור להם. טלפון: 052-6996921. ובשבתי כיו"ר פרס יו"ר הכנסת לאיכות חיים הענקנו השנה פרסים בנושא איכות הסביבה לשלוש עמותות חשובות בדרום: עמותת אור, נגב בר קיימא ו"אחרי! לשטח". סייענו לארגון מסיבת ליל פורים של חבר'ה צעירים בירושלים וסירבתי בנימוס תקיף להתראיין לקראת "האח הגדול" במסגרת "עוד סלב שלא עומד בפיתוי ומצטרף לחגיגה הדוחה הזו". אל תדאגו, הם מייד מצאו ח"כים אחרים שקפצו על העגלה.

כמה הערות קצרות.

בפולמוס שהתפתח אחרי הטבח הנורא באיתמר הבעתי דעתי נגד פרסום תמונות הזוועה. ככל שחולף הזמן מהאירוע אני מתחזק בעמדתי.

עצבנתי את השר מתן וילנאי בשאילתא דחופה על תרגיל הדמיה של צה"ל לפיו "מתנחל חטף חייל ונורה". שיחפשו רעיונות אחרים להדמיות ולא ישתמשו בצה"ל כדי לומר שהמתנחלים הם ציבור מסוכן.  הנה דיווח קצר מ"גלי ישראל".

שביתת העובדים הסוציאליים הסתיימה ואני חושש שהסכם השכר הלא מספיק מוצלח יגרום להידלדלות השורות בקרב האנשים הטובים האלה. הנה הנאום שלי במליאה.

טוב, לפני שמתפזרים, לא דיברנו הפעם על דברים קטנים כמו המצב בעולם הערבי, משפט קצב, הפיגועים שחוזרים, הגראדים בדרום וששינסקי. פרטים בעיתונים.

אתם מוזמנים להיות בקשר.

אורי אורבך

נודה לכם אם תסייעו להפיץ איגרת-מידע זו גם למכריכם השונים.

להסרה או הצטרפות לרשימת התפוצה בבקשה שלחו מייל לכתובת: uorbach@knesset.gov.il

אתר האינטרנט של אורי אורבךאורי אורבך בפייסבוק