אתמול נעדרתי מההצבעה על ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לאירגוני השמאל. נעדרתי בכוונה. ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לנושא הזה היא בעייתית מאוד בעיני. גם אם יש לחקור את הזרמת הכספים והמעורבות של מדינות ותורמים במסע נגד ישראל, הכנסת איננה מסוגלת לעשות זאת. הוועדות הללו יתפרשו, כאן בארץ וגם בעולם, כמסע נקמה של הרוב הימני במיעוט השמאלני. אני לא מאמין שמישהו יתייחס ברצינות לוועדה שבראשה עומד דני דנון ועוד ועדה עם פאינה קירשנבוים, שני חברי כנסת פעלתנים מאוד. אלא שזה נראה רע מאוד שחברי כנסת ממחנה פוליטי אחד יחקרו ב"ועדת חקירה" את הגופים המזוהים עם הצד הפוליטי השני. יש לזה ניחוח בעייתי מאוד, גם אם מבחינה פורמלית-משפטית זה בסדר גמור. אותו דבר בדיוק הייתי חושב לו היה מדובר במצב הפוך. אם ממשלת שמאל היתה מחליטה לחקור את תיקצוב ההתנחלויות או את התורמים לגופי ימין במסגרת "ועדת חקירה פרלמנטרית". בכביש, בחיים ובפוליטיקה צריך להיות חכם, לא רק צודק.

חכמים היזהרו בחקירותיכם. אני מכיר היטב את היצר להיפרע מהיריבים הפוליטיים. מה עוד שכל מעשה של הצרת צעדי השמאלנים, שלא לדבר הערבים, מתקבל כאן בתשואות. דיברתי בכנסת על התנגדותי והסתייגויותי מוועדות החקירה הללו. אף שאחדים מגופים הרדיקלים בשמאל מעוררים בי סלידה, יש לטפל בעבירות על החוק באמצעות החוקים הקיימים, או באמצעות חוקים חדשים מתאימים.

מדוע, אם כך, לא הצבעתי נגד הקמת הועדות אלא לקחתי את רגלי ולא השתתפתי בהצבעה? משום שיש גם צד שני. הצד השני בוויכוח על הקמת הוועדה הוא שאני בהחלט רואה את עצמי שותף למאבק נגד תופעות הדה-לגיטימציה של ישראל. אני בהחלט סולד מהקמפיין נגד ישראל, מזעקות הקוזק הנגזל של אירגוני שמאל ומההפחדות המופרזות והמתוזמרות על אובדן הדמוקרטיה. אני בהחלט לא רוצה להעניק לשמאל מתנות-חינם ושמישהו שם בטעות יחשוב שבגלל התנגדותי לועדות החקירה – אני חושב שהצדק עם המחנה של ארגוני זכויות האדם, במרכאות ובלי מרכאות.

זאת ועוד, ההתנגדות שלי לוועדות החקירה היא ברורה, אבל היא איננה כה חד-משמעית ומזועזעת. אם היתה משמעת קואליציונית בעד הקמת הוועדה, למשל, – לא הייתי מפר אותה. הוסיפו לכך שבציבור אותו אני מייצג הדעות חלוקות בעניין (אני מניח שהרוב בעד ועדת חקירה) – והנה אני מוצא את עצמי שוקל מבחר שיקולים. על כן בחרתי להביע את דעתי המורכבת בפומבי מעל בימת הכנסת וגם כאן, קוראי היקרים, ולהימנע בהצבעה באמצעות היעדרות. בין הדעה שלי המתנגדת להקמת הוועדה לבין הרצון שלי לא להיות שותף פעיל להיסטריה השמאלנית- בחרתי שלא להשתתף במשחק הזה. אוסיף ואומר שגם מאסתי בתחרות ה"מי ימני יותר?" המתנהלת בין הליכוד לליברמן. לא מאמין להם.

מורכב? מסובך? מתפלפל? אכן. האמינו לי שהכי פשוט זה להיות ראש קטן ופופוליסט. לבוא ולהצביע כמו ימני טוב וכפי המצופה ולשכוח מהעניין (מה עוד שצדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים והם יפילו את ההצעה). אבל גם מעשה כזה נראה לי לא נאה: להצביע הפוך מדעתי כשאפילו לא מוטלת עלי חובה קואליציונית. ועל כן הימנעות באמצעות היעדרות, שלי ושל עמיתיי למפלגה, היא הבחירה הנכונה. אני יודע, קשה להסביר אותה, קשה לשכנע. אמירה מורכבת היא עניין לא אופנתי במקומותינו והימנעות תמיד נתפסת כפחדנות. יאללה, תצביע כמו ימין אוטומטי ותזכה למחיאות כפיים. הרי הבוחרים המורכבים והמתונים שלך ממילא אדישים ולא יכעסו בקול אם תצביע בניגוד לדעתם. לעומת זאת המצביעים  הימניים-יותר שלך, ואלו מהאיחוד הלאומי שבכלל לא הצביעו בשבילך ימהרו להפוך אותך לשמאלן קיצוני רק בגלל שלא התייצבת יחד איתם למערכה היוקדת מול השמאל המסוכן.

אני מתנגד להקמת ועדות החקירה. אני תומך במאבק נגד כמה מארגוני השמאל, בדרכים אחרות. לכן נמנעתי מהצבעה. מורכב? מסובך? מתפלפל? זו האמת.