ח"כ אורי אורבך

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הימים האלה מחייבים אותנו להתמודד עם הערך של אהבת ישראל ואהבת האדם, ולראות את מעלות חברינו. ואני בהחלט מתגבר ורואה את מעלתם של המפגינים ושל המוחים, אחינו עצמנו ובשרנו. על מה אני מתגבר? על הנטיות, שחלקן צודקות וחלקן קטנוניות, והרבה פעמים הצדק והקטנוניות הולכים ביחד. זה צמד-חמד, צדק וקטנוניות. ואני יודע שמאחורי זה עומדים גם אינטרסים זרים, כך זה בכל מחאה. ואני יודע שחלק רוצים בעיקר להפיל את הממשלה ולהעביר דירה את ראש הממשלה, ולא למצוא דירה לאזרחים, ועוד כהנה וכהנה טענות שיש לי כלפי אחדים מן המוחים. אבל כשאני מתעלם מהדברים הללו, הצודקים והנכונים כל אחד ואחד בפני עצמו, אני רואה בכל זאת את תוכנה של המחאה הזו, וזו מחאה צודקת, והיא מחאה ערכית. אנשים רוצים חברה צודקת. אפשר להתווכח עד זוב דם – לא כולל, כמובן, זוב דם – מהי חברה צודקת. אפשר לריב על העניין הזה. זה ויכוח. אבל אנשים יוצאים מהבתים שלהם כדי לדרוש חברה צודקת? הלוא דבר הוא.

האוטומטיות שיש בישראל של המחנות' קודם כל להסתכל מי שלח אותך, לא מה אתה אומר. אה, למה אתה מתכוון? אני בהפגנה הזאת – לא מצטרף אליה. לבית-הכנסת הזה – שם אני לא מתפלל. לכן דתיים לאומיים לא יפגינו בהפגנת שבת של חרדים, וחרדים וחילונים ימניים לא יפגינו בהפגנה של מתנחלים, גם אם הם חושבים אותו דבר. בטח אנחנו הדתיים לא נלך להפגנה של שלום, כי אנחנו עוד עלולים להיראות יחד עם אלה. זה דבר שהמחאה הזאת נותנת לנו הזדמנות להתגבר בכל זאת ולא לפשפש בציציותיהם, בעיקר כשלרובם אין – של המפגינים – אלא להקשיב מה הם אומרים.

רבותי, מה שהצעירים והצעירות האלה אומרים, זה מה שנאמר פה במליאה כבר שנתיים וחצי בסוגיית הדיור. אנחנו אומרים את זה בקואליציה לממשלה. אנחנו לפעמים מצביעים כך, לפעמים מצביעים אחרת. אבל אלו הדברים שנזעקים כאן שעה-שעה ויום-יום, שצריך לחשוב כיצד אנחנו מחלקים את משאבי המדינה, ולא רק במובן הטכני של למי נותנים כמה כסף, אלא באמצעות התקציב, באמצעות הכסף אנחנו אומרים מהם הערכים שלנו ומה העדיפויות שלנו.

אני, למשל, משוכנע שצריך לבנות כמה שיותר בתים ביהודה ושומרון, וגם זה חלק מפתרון מצוקת הדיור, אם כי זאת לא הסיבה. אבל זה ויכוח אחר – קשור, לא קשור. אבל סוף-סוף מדברים פה על דברים שנוגעים בכל הציבור בישראל, בוודאי במעמד הביניים, בוודאי אנשים ימניים, דתיים ומתנחלים – ודאי שהם לב לבו של מעמד הביניים. הם שולחים ילדים למוסדות טובים, יש להם משפחות יותר גדולות מהממוצע של מעמד הביניים, אותן עלויות, אותן בעיות. להיות אוטומטי – רק מפני שהם שמאלנים או חשודים כשמאלנים, אני חושב שזאת טעות.

אנחנו אוהבים את המדינה, תומכים במחאה, שותפים בממשלה. צריך לתמרן במשולש לא שווה הצלעות הזה ולעודד את המוחים הרוצים שינוי ערכי במדינה. לזה גם אנחנו שותפים עם שותפותינו בממשלה הזו.