ח"כ אורי אורבך

אתם יודעים שזה מטורף. אתם כבר מבינים מזה זמן שאי אפשר לשלם 15 או 20 אלף ₪ שנה בשביל שכר הלימוד של ילד אחד. גם עשרת אלפים שקלים זה המון. הרבה יותר ממה שאתם יכולים להרשות לעצמכם.

אבל אתם מרשים לעצמכם כי "החינוך זה הכי חשוב". מאיפה אתם מביאים את הכסף הזה? מהחסכונות שלכם, אתם נאלצים להגדיל את המשכנתא על הדירה שלכם, אתם חוסכים מהאוכל, ועל "בזבוזים" אין מה לדבר. אתם לוקחים את הכסף הזה מהמינוס שלכם, זה המינוס שלעולם לא ייגמר והריבית לבנק שלעולם לא תיעצר.

עו"ד צבי ילינק ערך לבקשתי בדיקה ראשונית ויסודית על שכר הלימוד. עוד יקומו בקרוב ועדות בדיקה בנושא חשוב זה. ראש המינהל החינוך הדתי אברהם ליפשיץ כבר הודיע כי שכר הלימוד עתיד לרדת בעשרה אחוזים החל מהשנה הבאה. זו בשורה טובה. אין לי ספק שהוועדה תאסוף נתונים, ותמליץ המלצות. בדיקות חיצוניות של הסוגיה רק יאיצו את הטיפול בנושא הכאוב הזה.

אבל המסקנות הראשוניות ברורות מאוד, לא צריך אפילו בגרות במתימטיקה חמש יחידות בשביל להבין. משפחה בת חמישה ילדים משלמת קרוב לחצי מיליון שקלים על חינוך ילדיה, בעיקר בחטיבה העליונה. כדי לשלם את 500 אלף השקלים הללו כשכר לימוד לאורך שנות חינוך הילדים, צריך להרוויח ברוטו כמעט מיליון שקלים. כן, חינוך זה יקר, אבל התשלום האדיר הזה איננו על החינוך אלא על התוספת לחינוך החינם שהמדינה מעניקה לכל ילד. יש מוסדות שעשו מעשה וקיצצו באופן חד את תשלומי ההורים והעולם לא נחרב. יש מוסדות וראשיהם שזה לא מזיז להם. למה הם לוקחים כל-כך הרבה? כי אפשר. כי ההורים משלמים ושותקים, אז למה לא.

כל מומחה למינהל חינוכי יודע שגודלו האופטימלי מבחינה תקציבית של בית ספר תיכון הוא כ-600 תלמידים. לעומת זאת גודלם של בתי הספר התיכוניים במיגזר הדתי הוא 300 תלמידים בממוצע. זה קשור כמובן להפרדה בין המינים, אבל לא רק. בהיעדר מדיניות ברורה וקשוחה יותר של הקמת מוסדות חדשים, נפתחים יותר מדי מוסדות חינוך בקרבת מקום לאחרים. כל אחד רוצה את הייחוד שלו, וכיוון שכך כל בית ספר קטן מדי מציע יותר מדי מגמות שגם הן עולות כסף רב, וכל מוסד ועמותת הורים הצמודה אליו מתחרה על מנהלים ומורים ולכן  מציע משכורות ותוספות-שכר. התחרות הזו עולה לנו ביוקר.

מה עושים? צעד ראשון ובסיסי הוא דרישה לשקיפות. כשכל אחד מאיתנו מקבל חשבון טלפון סלולארי אנחנו זוכים לפירוט מדוקדק על זמן אוויר, שיחות לטלפון קווי, לסלולרי וכד'. כשאנחנו משלמים סכומים גבוהים הרבה יותר למוסדות החינוך שלנו אין לנו מושג על מה אנחנו משלמים. ההורים הם בעצם "בעלי המניות" של בית הספר. מגיע להם לדעת כמה עולה הפעלת מגמה, מה סך היקף ההוצאות על שכר, כמה הכנסות יש מתשלומי ההורים, כמה משלמת העירייה או משרד החינוך ושאר נתונים בסיסיים. מגיע לנו לדעת.

שקיפות תאותת לכולם גם להירגע קצת. סליחה על הכפירה בעיקר, אבל אם בכמה מוסדות יחליטו כי הורדת שכר הלימוד מחייבת בקיצוץ של שעתיים בכל יום – אני לא בטוח שייגרם נזק חינוכי. כן, ההורים צריכים לראות עצמם שותפים ולהבין כי התחרות בין המוסדות לא חייבת להתבטא רק בשאלה אצל מי לומדים עד שעה מאוחרת יותר. אפשר לצמצם. יש עוד כמה רעיונות שיעזרו למוסדות החינוך שלנו ולעמותות ההורים לשמור על החוק.

שכר הלימוד הגבוה גורם לרבים שלא להתקרב לחינוך הדתי התיכוני. רבים מאוד, מעמד הביניים שלנו, לא יבקשו הנחה. לא נעים להם. הם הרי "יכולים" לשלם. לאלו המערכת צריכה לדאוג לא באמצעות מלגות ותרומות אלא באמצעות שינוי השיטה ובזכות חשיבה חדשה. החינוך הטוב שלנו, ואיני עוסק כאן כלל בתכניו ובכיווניו, צריך להתאים עצמו גם לאמצעים הכלכליים העומדים לרשות ההורים. כך זה אצל החילונים, כך זה אצל החרדים, כך זה חייב להיות גם אצל הדתיים הלאומיים.

זה חייב להתחיל לקרות השנה כי אי אפשר יותר. כי הלחץ מההורים וגם מהמערכת הפוליטית יגבר. כי מעולם לא היינו רחוקים יותר מ"חינוך חינם" לכולם. כי כתוב "היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה". לא כתוב בשום מקום "היזהרו בבני תורה שמהם ייצאו עניים".

פורסם בעיתון בשבע. 26.9.2011