לחברי הכנסת יריב לוין וזאב אלקין נמאס מהפוליטיקה של דורית בייניש. השליטה המוחלטת של בייניש וחבריה בוועדה למינוי שופטים גורמת לשיבוט-עד של מועמדים למועדון החשוב הזה. מי שלא בצלמה ובדמותה עובר סולברגיזציה, על שם השופט נעם סולברג. פתאום הוא לא מתאים, הוא 'מועמד של הימין', הוא 'לא ראוי'. כתבות ענק בהארץ, עלון הבית, מתפרסמות נגדו. גם אם ייבחר בסוף הוא יגיע חבול ומרוט וממורמר ואפילו ממושמע כדי להוכיח שמה שאמרו עליו לא נכון. אחרים, אפילו לא מגיעים לשלב המועמדות אליו הגיע סולברג.

כדי להקטין את כוחם של השופטים (שלושה) ושני חברי לשכת עורכי הדין – ביחד רוב אוטומטי, מציעים שני הח"כים עוד שלב שיחזיר לפוליטיקאים את הכוח. הם מציעים שועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת תתכנס לאשר במעין הליך שימוע את המועמדים שהוועדה לבחירת שופטים בחרה. לאמור: הפוליטיקאים שלא רצו את המועמדים האלה בוועדה לבחירת שופטים (שר המשפטים, שר נוסף ושני חברי כנסת) יוכלו לתקוע את המועמדות שלהם במקום בו יש להם רוב קואליציוני.

זו הצעה רעה מאוד. היא תגרום לשופטים מועמדים ובעצם גם לשופטים בבתי המשפט המחוזיים להתאים את הפסיקות שלהם למה שימצא חן בעיני פוליטיקאים. שיקול הדעת של שופט הוא מרכיב חשוב ביותר בהכרעת דין. אין ספק ששופט היודע כי בהמשך הדרך פסיקה העלולה להתפרש כפוליטית תזיק לו – ייזהר. זו יכולה להיות החלטה השולחת למעצר או למאסר מתנחל, ערבי, פעיל זכויות, פוליטיקאי שסרח. זו יכולה להיות החלטה בענייני משפחה ומעמד אישי.

כחבר בוועדה, אני מכיר היטב את ועדת החוקה. הרי אני אחד מאלה שיצטרכו להעביר את השופטים הללו שימוע. לשאול שאלות על עמדותיו לגבי זהותה של המדינה כמדינת היהודים, לגבי זכויות האזרח וזכויות האדם, איך הוא רואה את המעמד של אחיזתנו בשטחים משוחררים/כבושים. האם יש תשובות "נכונות"? האם חברי הוועדה יאשרו, עם רוב קואליציוני נוכחי, שופטים שנדמים לנו כבעלי אג'נדה "שמאלנית"? ואם לא נאשר שופט מחוזי המועמד לעליון כי הוא שמאלני מדי, האם הוא יכול לשוב ולכהן כשופט מחוזי אחרי שהוטל  בו כתם הפסילה הזה?

החוק הזה לא יעבור. ייתכן ושיטה זו נהוגה ומתאימה למדינות אחרות. היא לא מתאימה למבנה הפוליטי-מאוד של החברה שלנו.

אם כי, מי שגרם להצעת החוק הזו לעלות, הם דווקא נשיאי בית המשפט העליון. מרוב שנים בהן התנהלו המינויים כעסק פרטי שלהם, הם כמעט אילצו את הפוליטיקאים לנקוט בכל תחבולה כדי להחדיר לבית המשפט גם מועמדים אחרים. ראויים, מתאימים, מקצועיים, אבל אחרים. הרי מה אנחנו מיתממים? הרי גם כיום הפסילה של מועמדים לשיפוט, בעיקר בעליון, היא סמי-פוליטית. זה יותר מעודן ופחות גלוי מאשר דיון של ועדת החוקה. אבל חבורת ברק-בייניש פסלה בלי היסוס וגם עם היסוס מועמדים ש"יש להם אג'נדה", כלומר אג'נדה אחרת. הצעת החוק של אלקין-לוין נועדה לעשות בגלוי את מה שברק ובייניש עשו במחשכים. הללו, שופטים נכבדים ונשואי פנים כמובן פסלו משיקולים 'מקצועיים', תמיד מצאו את הסיבות והדרך כדי שמועמדים לא מתאימים-להם בכלל לא יגישו מועמדות. אין תרגיל שנשיאי בית המשפט העליון לא עשו כדי לשמור על טהרת בית המשפט העליון למען ייכנסו בשעריו רק אנשים כרוחם וכלבבם. מועדון החברים והשיטות הללו גרמו לכך שעכשיו קמים חברי כנסת ורוצים "ללמד אותם לקח" להעביר את הכוח כולו לידי חברי הכנסת. תפת מרובה – נתפסת.

אז מה יהיה? להערכתי, הצעת החוק של אלקין ולוין לא תעבור את ועדת השרים לחקיקה. גם אם תעבור, בסופו של דבר היא תיתקע בוועדה זו או אחרת. היא נועדה יותר להיות תלויה כחרב על ראשם של בייניש ואנשיה שפועלים נמרצות כדי שהמועמדים שלהם ייבחרו. הצעת חוק אחרת, שתיתן ליו"ר לשכת עורכי הדין מקום קבוע בוועדה לבחירת שופטים היא דווקא הגיונית. אמנם גם היא באה מסיבות אישיות-פוליטיות: למנוע משני נציגי הלשכה הבאים לתמוך במועמדי בייניש, אבל לפחות יש בה היגיון. היא משחקת בכללים המקובלים כדי להגיע לתוצאה הרצויה.

שלא יובן לא נכון. אינני חושש מבחישה מסויימת של פוליטיקאים במינוי שופטים לבית המשפט העליון. כבר כיום, ארבעה מתוך תשעה בוועדה למינוי שופטים הם פוליטיקאים, וגם החמישה האחרים הם כאמור לעיל לא שיות תמימות. בועדה למינוי דיינים כמעט הכל פוליטי: שם זה סחר מכר נחות ביותר של חלוקת כוח בין חרדים אשכנזים לחרדים ספרדים עם שיריים לדתיים-ציונים. אני מבין ומסכים שיש מקום לנציגי ציבור פוליטיים בקביעת פניו של בית המשפט שלהכרעותיו יש לא פעם משמעות פוליטית מרחיקת-לכת (ומרחיקת-לכת מדי לעיתים, אבל זה כבר דיון נוסף).

ושלא יובן לא נכון עוד משהו. אני בהחלט תומך במגמה לנער את יושבי בית המשפט העליון מהשאננות שלהם ומהמחשבה שזה עניין פרטי שלהם כל העסק המשפחתי הזה של מינויים וקידומים. מהבחינה הזו, טוב שהפוליטיקאים, אנחנו, מבהירים להם באמצעות חקיקה ואיומי-חקיקה כי דעתנו לא נוחה. זה לגיטימי במאבק הכוחות ולעיתים לחץ באמצעות חוק אחד נועד להשיג ויתור בחוק אחר.

אלא מה? כשבאים לנער את עלי העץ כדאי לא לשבור את כל הענפים ולא לכרות את הגזע עצמו. למהלך של פוליטיקה גלויה, למעמד של שופטים הניצבים מול ועדת כנסת יש מחיר כבד מדי. בוועדה למיני שופטים מתנהל סחר מכר, אבל אפשר לומר גם שיש שם איזונים והסכמות (למשל, שבעה מתוך תשעה צריכים לאשר את המועמד, מה שמחייב הידברות ופשרות). בוועדת החוקה יושבים רק פוליטיקאים. הללו רדופים על ידי פריימריס, דעת קקהל, לוביסטים לא בהכרח יוכלו לשקול ולאזן כפי שעושים חבריהם בוועדה הדי-סודית וחשאית לבחירת השופטים. פוליטיקאים נמצאים בתחרות, בלחצים, ביחסי תן וקח תמידיים. אם הם יהיו בעלי זכות הוטו על מינוי שופטים – התהליך כולו יהפוך למסחרה מכוערת. היא תפגע לא רק במעמד הכנסת, אלא גם במעמד השופט בישראל. ועדת חוקה תהפוך בפועל לוועדה למינוי שופטים. השיקולים המקצועיים לבחירת שופטים ידחקו בשל שיקולים אחרים, לא כולם ענייניים. בקיצור: יהיה הרבה יותר גרוע מעכשיו.

מה אני מציע? מחשבה חדשה על הדרך להרכיב ועדה למינוי שופטים. זה דורש שינוי חקיקה, אבל זה אפשרי. ייתכן וראש ועדת חוקה של הכנסת צריך להיות חבר באופן אוטומטי בוועדה (כיום הוא חבר ממילא, אבל בלי קשר לתפקידו). לשכת עורכי הדין צריכה להסתפק בחבר אחד בוועדה. ייתכן ויש להגדיל במעט את ההרכב ולהוסיף בו נציגי ציבור ומיגזרים: אקדמיה, נשים, נציג דיינים וכד').

בכל אופן, אל תביאו שופטים לקרקס של ועדת חוקה. יש לוועדה מספיק עבודה ולא צריך לבזות שם את השופטים המועמדים, וגם לא את חברי הכנסת.

12.11.11