על הדרת דתיים לאומיים. מאמר מ"בשבע".
ברור שהקמפיין מגעיל. ברור שהתקשורת כולה עטה כמוצאת שלל רב על כל החרדים בגלל הסיקריקים. בדיוק כמו שלפני שבועיים היא עטה על כל הדתיים לאומיים והמתנחלים בגלל פורעי "תג מחיר". וברור שבגלל ההסתערות הזו, הדתיים ברובם לא מצטרפים לחגיגה אלא מסתפקים בגינויים, חלקם רפים וחלקם רמים יותר. כשאנחנו רואים מי מסתער על החרדים, אנחנו נזכרים מי כותב עלינו באותו סגנון, כאילו כל הדתיים הם הסכנה הגדולה למדינה.
ועם זאת ובמלוא הזהירות, אחרי שהרוחות יירגעו כדי לא להיות חלק מהטרנד הזה, ראוי לעסוק בסוגיה חברתית מהותית הנוגעת ליחסים הפנימיים שבין דתיים לחרדים. רגילים, לא אלימים ולא קיצונים ולא סיקריקים.
אנחנו מקבלים כגזירת גורל את העובדה שהתחרדות פירושה דחיקת רגליו של כל מי שהוא לא חרדי. כך בבני ברק ובשכונות רבות בירושלים ובאלעד ובבית שמש. אני לא מדבר דווקא על אלימות למרות שיש גם תופעות כאלו. העובדה המצערת היא שחיים לאורך זמן בשכונה או בעיר מתחרדת, הם קשים מדי, הופכים לבלתי נוחים. זה סגנון חיים של קהילה, שבדרך כלל איננו סובלני כלפי מי שאיננו חרדי. זה יכול להיות ריב לגיטימי על מבנה ציבורי של בית ספר או בית כנסת. זה יימשך בשינוי סל המוצרים במכולת שלך. לאט-לאט כל המוצרים יהיו רק של בד"צ. ולא יהיה העיתון שאתה רגיל אליו. גם לא "בשבע". יגידו לך שזה עניין של היצע וביקוש, אבל אתה מבין שמישהו הבהיר למוכר במכולת שאם הוא ימשיך למכור ופלים בהכשר הרבנות אז לא ייכנסו אליו. וזה יקרה גם בהתנכלות של צעירים פוחזים לתהלוכה השנתית של בני עקיבא.
אל תגידו לי שאני עושה הכללות, כי זה קורה בכל מקום בו גרה קבוצת חרדים גדולה לצד הציונות הדתית. ודאי כשהעירייה חרדית. את העיר בני ברק, פעם עיר בה היה רוב דתי לאומי, עזבו ברבות השנים כל הדתיים-לאומיים כולם. תורניים ודתיים-לייט ודתיים רגילים כאחד. חוץ מכמה קשישים שכבר לא הספיקו או לא אזרו כוחות. השינויים הדמוגרפיים בישראל הם כאלו שאת השכונות המתחרדות בירושלים עוזבים תחילה החילונים ועד מהרה גם הדתיים-לאומיים. התרגלנו שככה זה. באנו לחיות, לא לריב.
זה לא אומר שהחרדים הם אנשים רעים. חס וחלילה. רובם ככולם ישרי דרך ונקיי כפיים ואוהבי תורה. אבל אף חרדי לא ימרוד בצו העסקנים והרבנים להפריד אוטובוסים, להחרים חנות או להציק לבית ספר ממלכתי-דתי. צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים ובידי מאכערים.
זה סגנון חיים ותרבות פוליטית. אני חושב שדתיים וחרדים שוחרי טוב צריכים לדון בכך פעם ברצינות ובלי איבה. לא מספיק להתנחם כל הזמן באיזו התפעמות כנועה מהמסירות החרדית לתורה ולמעשים טובים. זה לא רלוונטי. העובדה המוכחת היא שבתוך פחות מדור, לפחות מאה אלף בני הציונות הדתית עזבו את הריכוזים המתחרדים וברחו להם (מעוד סיבות, יש להודות) למקומות רגועים יותר: או בקהילות דתיות-לאומיות משלהם, ביישובים ובשכונות, או בערים מעורבות עם חילונים. האמינו לי שיותר קל להקים גרעין תורני ציוני-דתי בתל אביב החילונית מאשר בבני ברק החרדית. ולא דיברנו עוד על חילונים.
ובקפיצה קטנה לפוליטיקה. גם בממסד הדתי זה בולט ושם הסובלים העיקריים הם בני הציבור התורני-לאומי: רק בודדים מהם מצליחים להתמנות לרבני ערים ויישובים. כמעט איש מהם לא מתמנה לדיין. לפעמים, אפילו כדי להיות שוחט או משגיח כשרות אתה צריך להמיר את כיפתך הסרוגה בשחורה. הפוליטיקה החרדית כבשה והעיפה את כל הממסד התורני-רבני של הציונות הדתית, למרות שעדיין רוב התושבים והאזרחים הנזקקים לשירותי הדת אינם חרדים כלל. ותודה לליכוד.
אז גם אני חש הזדהות עם המיעוט החרדי המותקף על ידי התקשורת בגלל קומץ סיקריקי אלים במיוחד. זו הזדהות מובנת כי כבר מחר נהיה אנחנו שוב על הגריל המסתובב על ידי אותה תקשורת עוינת ואנטי-דתית ללא הבדל כיפה. ובכלל ברית של שומרי מצוות היא רעיון מבורך וטוב. הרי תמיד יותר נעים וקל לתקוף את החילונים על תרבותם המתירנית, ועל התקשורת החד-צדדית שלהם. אבל לדבר נגד ההתנכלות החרדית כלפינו? הס מלהזכיר ולמה להכליל.
הילדה נעמה מרגוליס מבית שמש סבלה מהקנאות החרדית בגלל שהיא דתייה-לאומית. הם הפחידו אותה, אבל רק כי רוצים להעיף משם את בית הספר "אורות" ולהדיר, זו המילה היום, את כל הכיפות הסרוגות מהשכונה ומהעיר. זה קרה כבר בהרבה מקומות קודם, בדרך המלך, בלי סיקריקים ויריקות שכולם מגנים. אל תחשבו שזה שוב גשם.
03 בינואר 2012 בשעה 2:01