מי שרוצה לשקם את המפד"ל צריך להחזיר הביתה את הדתיים שהצביעו למפלגות החילוניות

אברהם תירוש | 9/12/2009 | nrg מעריב
הגילוי לא לגמרי נאות: בבחירות האחרונות הצבעתי בעד "הבית היהודי". אחרי שנים שרעיתי בשדות זרים, שבתי ל"כפר הולדתי". זו הייתה הצבעה רגשית, לא שכלית. חששתי שה"כפר" הזה הולך להיכחד בבחירות מעל פני המפה הפוליטית, וחשתי שמסורת בית גידולי וההיסטוריה המשפחתית שלי וזיכרון הוריי, שתנועת תורה ועבודה הייתה כל עולמם, אינם מניחים לי להשתתף בהכחדה הזאת. מה גם, ששנים הטפתי להליכת הציונות הדתית לבחירות בשני ראשים, אחד ימני והאחר מרכז-שמאל, ולא יכולתי, מוסרית, לעמוד מן הצד כאשר נראה שזה מתחיל להתממש.

האכזבה הייתה מרה. שלושה מנדטים בלבד לבית היהודי וארבעה לאיחוד הלאומי, בהם שניים, הח"כים אלדד ובן ארי, שלא ניתן לזהותם עם הציונות הדתית, כל אחד מסיבותיו. בזה הידרדר המחנה הציוני-דתי לשפל העמוק ביותר שלו, מאז החזיקה המפד"ל, שהבית היהודי הוא לכאורה בנה החוקי, ב-12 מנדטים בכנסת התשיעית. זה לא רק שפל אלקטורלי, אלא גם כשל ציבורי מביש, שהתבטא בפיאסקו של הניסיון להקים לקראת הבחירות האחרונות רשימה אחת מאוחדת של הציונות הדתית, שקרס בעיקר בשל מלחמות אישיות.

שלושה גורמים חברו לדרדר את מה שהייתה פעם המפד"ל הגדולה ולנפצה לרסיסים. ראשון, יצר הפלגנות וחוסר הסובלנות שפשו במחנה הזה, בעיקר באגפו הימני. הללו גרמו שכל מחלוקת כמעט הוליכה לפרישה כיתתית, בעיקר מימין (הייתה גם מימד משמאל), ולהקמת רשימות חדשות שנגסו במפלגה האם. עם השנים, כשהזרם החרד"לי התעצם, חרגו המחלוקות מהתחום הפוליטי לשאלות של דת ואורחות חיים ומעמד האישה ועוד, והעמיקו.

הגורם השני היה עדות המזרח. מספרם במפד"ל הלך וגדל, אך ייצוגם בכנסת ובגופים אחרים לא היה בהתאם. משפט השר אבו חצירה היה האות שבעקבותיו הוקמה תמ"י, שזכתה בכנסת העשירית בשלושה מנדטים וסימנה את תחילת נטישת בני עדות המזרח את המפד"ל.

מציאות פלגנית וחולנית

המשך המלאכה נעשה בידי ש"ס, שסחפה לתוכה בהדרגה חלק ניכר מהמצביעים המזרחיים המסורתיים של המפד"ל. והגורם השלישי קשור בדפוסי ההצבעה של הציבור הדתי-לאומי. בשלושת העשורים הראשונים למדינה, בוחרים דתיים מיעטו מאוד להצביע בעד מפלגות חילוניות. זה היה בגדר בגידה. מראשית שנות השמונים השתנתה המגמה ומספר הדתיים שפרצו את גדר המחנה והצביעו למפלגות חילוניות הלך ורב.

עכשיו בא ח"כ אורי אורבך ומבקש להחזיר עטרה ליושנה גם בציונות הדתית. יש לו תוכנית שמצד אחד, אמורה להסדיר את היחסים ואת מבנה המוסדות בבית היהודי, ומהצד האחר, ליצור שיתוף פעולה, לא איחוד בשלב זה עם האיחוד הלאומי, במטרה להגיע לרשימה משותפת בבחירות הבאות, כשכל מפלגה שומרת על עצמאותה. הוא עצמו תוהה אם אינו תמים ואם זה יילך, ואני מחריף את התהייה.

הנה, כבר טופחת המציאות הפלגנית החולנית על פניו. כיוון שהבית היהודי מוסיף לשבת בממשלה לאחר שהוחלט על הקפאה זמנית של ההתנחלויות, בסך הכל מהלך טקטי של נתניהו, הופכים ח"כיו בעיני אנשים מהאיחוד הלאומי למוקצים מחמת שמאלנות ואסורים בשיח ושיג.

אני סבור שישועת הבית היהודי, אם תבוא, לא תבוא מימין, אלא בעיקר מהמרכז. ח"כים ומצביעים דתיים מצויים היום בכל המפלגות החילוניות, ומי שרוצה לאשש ולשקם את הבית היהודי, קרי המפד"ל, צריך להתאמץ להחזיר את חלקם, בעיקר מהליכוד ומקדימה. זה מחייב היערכות ארגונית ורעיונית, וספק אם זה יצלח, אבל שווה ניסיון. שווה יותר מניסיון להשתדך מחדש עם הימין הדתי הקיצוני, שגם אם יושג הסכם שיתוף פעולה איתו, הוא יתנפץ עם המחלוקת הראשונה, כרגיל.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/976/222.html