ח"כ אורי אורבך

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. אך לפני חודש דיברנו כאן בנושא הפרטת בתי הסוהר להבדיל. גם – עולם הפוך – קודם כל מוציאים תחום חשוב לשוק הפרטי, ורק אחר כך הכנסת מתכנסת כדי לזעוק חמס, או הבג"צ מתערב ואומר: אוי, מה עשינו.

אצלנו המלה פרטי הפכה למלה קדושה כמעט. פרטי! הכול טוב! אם זה לא ציבורי, הכול יהיה יעיל, הכול יהיה פעיל, הכול יהיה נפלא. כולם ייהנו מכל רגע. כשגם הדברים הציבוריים שמצליחים ומוצלחים – מרוב קדושת ההפרטה והפרטיות – גם בהם אנחנו פוגעים ומפריטים את עצמנו לדעת. למי מיועדות המכינות הקדם אקדמיות? הן מיועדות לאלו שלא מיצו את האפשרויות ב-12 שנות הלימוד שלהם, או שהמערכת לא ידעה לטפל בהם די הצורך.

האחריות העליונה של המדינה, לתת מעין הזדמנות שנייה לפני הלימודים האקדמיים כדי שבכלל יהיו לימודים אקדמיים לכל אלו שהם בוגרי חוק חינוך חובה בהצלחה גדולה יותר או גדולה פחות. אם בשלב החשוב הזה, הקריטי הזה בדרך לחיים האקדמיים, אל מול הרצון ללמוד, שהוא הרצון היהודי ללמוד, והוא גם רצון אנושי עליון, להחכים, להוסיף דעת, אם שם התלמיד, (שהרבה פעמים בשנים שקדמו להן הוא נתקל בקשיים מאוד גדולים), הוא נתקל בתגרת ידו של השוק הפרטי, ידו תהיה הרבה פעמים על התחתונה. כי יהיו הרבה תלמידים, שהם לא "משתלמים" למערכת. גם היום יש תלמידים שלא משתלמים למערכת, אבל למערכת ציבורית יש שוליים רחבים יותר, היא סובלנית יותר..

כשאדם נפלט מהמערכת הציבורית, הוא ימשיך להגיע למערכת הציבורית, לטוב או לא – או חלילה לבית סוהר, או שהוא ישלים אחר כך במערכת ציבורית אחרת את לימודיו. וזה עולה יותר. ביסודה של המערכת הפרטית לא איכפת לה שייפלט מהמערכת מישהו שלא משתלם כספית למערכת, ואלה שייפלטו מהמערכת הפרטית גם הם הרי ייפלטו למערכת הציבורית.

לכן אני קורא לממשלה ולכל מי שאחראי, מבלי לפגוע בזכויות של הזוכים במכרז, למצוא את הנוסחה הנכונה. השאירו את המכינות הקדם אקדמאיות בידי המערכת הציבורית. זו המחויבות הציבורית שלנו לאלה שאולי לא עמדנו במחויבות הציבורית שלנו אליהם בשנים שקדמו לכך.