ח"כ אורי אורבך

על הפרשה של הרב מרדכי אלון כבר נכתב ועוד ייכתב וייאמר רבות. מאז התפוצצה הפרשה ביום שני בערב, קיבלנו עשרות פניות לראיונות. אין תוכנית טלוויזיה ורדיו חשובה שלא ביקשו ראיון, תגובה, טור וכדומה. התלבטתי קשות. מצד אחד, אי אפשר להיעלם ולא להגיב בסוגיה ציבורית כל כך חשובה ועדינה כאחד. מצד שני, הכל רגיש ונפיץ וכל תגובה לא מדודה ולא זהירה עלולה לפגוע שלא לצורך. מצד שלישי, אתה לא רוצה לבחוש בכל הצהוב ולהתבוסס בכיעור ומצד רביעי אדם פוליטי חי מנוכחותו הציבורית והתקשורתית ואי אפשר שלא להגיב.

אסי טלמון, עוזרי לכל ענייני הקשר עם התקשורת, הפציר בי שלא להיעלם ולהיאלם לגמרי. אחרי  מסע לחצים אינטנסיבי השתכנעתי. באותו בוקר התראיינתי ארוכות בשתי תוכניות הבוקר המרכזיות ברדיו: רזי ברקאי בגלי צה"ל, מה בוער, וירון דקל ב"הכל דיבורים", של רשת ב'.כמיליון מאזינים שמעו את דברי שחלקם צוטטו גם במהדורות החדשות.

לשאר הפניות החלטתי לענות בשלילה. ציבור ענק שמע את תגובתי לעניין הכאוב וחשתי שאין צורך ש"אשתלט" על כל הבמות הציבוריות ב-48 השעות הראשונות של ההלם. צריך עוד קצת זמן כדי לעכל, לנתח, לשמוע, להבחין בין עיקר לטפל. החלטתי לא להופיע בכל הבימות שהועמדו לרשותי. התחושה שלי שנדרשת מתינות, גם בכמות ההופעות.

אני מניח שבתוך יום-יומיים נוספים, אולי כבר בתחילת השבוע הבא אוכל להתייחס בפרספקטיבה רגועה יותר לכל הפרשה. אינני עיתונאי יותר, ומעבר לראיונות ההכרחיים אינני מחוייב לקוראי בקטעי פרשנות וניתוח און-ליין. מה שנדרש ממני הוא מבט ציבורי שאיננו רק דעתי גרידא, אלא אמירה שיש בה גם תועלת לציבור. ברוח זו דיברתי בשתי תוכניות הרדיו שהזכרתי, ואלו עיקרי הדברים שנאמרו:

א. מדובר בטרגדיה, בשוק גדול.

ב. המחוייבות שלנו היא קודם כל לתלמידים הנפגעים וזה חשוב יותר מכבודם של רבנים וגם משמה הטוב של הציונות הדתית.

ג. יש לנו גם אחריות כלפי מי שמתלוננים נגדו, ודאי כשמדובר ברב חשוב, ואים לשפוט אדם בעל זכויות רבות רק לפי בבואת חטאו.

ד. טוב מאוד וכל הכבוד והיקר שיש גוף כמו "תקנה", על רבניו ורבניותיו שנקט באחריות עליונה בדרך בה הוא טיפל בפרשה. באחריות, בזהירות ובדרך הטובה ביותר שאפשר היה בנסיבות הקיימות.

ה. עם כל הצער, האחריות שלי ושלנו כאנשי ציבור היא לדאוג שתלמידים שלנו יתלוננו על פגיעות והטרדות מיניות הנעשות בהם בלי לחשוש.

אלו עיקרי הדברים וודאי עוד ידובר ויסופר. גם אני עוד אחלק עם הציבור את התובנות שיש לי אחרי שעוד קצת ערפל ועשן מכוונים יתפזרו. אוסיף ואומר שחשוב בתקופה הזו לחזק את תלמידינו וילדינו ולהמשיך לחנך אותם כך שלא ייאבדו אמון ברבנים ובמורים (דברים רגישים ברוח זו אמר ידידי ח"כ כצל'ה בתוכנית פוליטיקה בערוץ 1). יש לנו אחריות לתלמידים, לכבוד התורה ולכבוד החינוך והציבור היקר שלנו. יש זוויות רבות לנושא, אבל אני חושב שבינתיים ההתמודדות היא מאופקת ואני מקווה שלא תהיה הידרדרות בהתבטאויות.

ועד כאן, בינתיים. זה המקום היחידי שבו אני כותב בקצרה על הפרשה, מעבר לראיונות הרדיו, ושנדע ימים טובים יותר. המשך יבוא.