ח"כ אורבך במליאת הכנסת: "שידור ציבורי הוא לא מותרות, הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה ושל חברה פתוחה שלא חיה רק מפרסומות"
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תחשבו שיהיו לנו רק בתי-חולים פרטיים, וכל אחד יקבל טיפול לפי הכסף שיש לו. ותחשבו שיהיו לנו רק בתי-ספר פרטיים, וכל אחד יקבל חינוך ולימוד רק לפי הכסף שיש להורים שלו. אין כסף – לא תלמד לקרוא; יש כסף – תלמד; יש לך הרבה כסף – תלמד 12 שנים. ותחשבו שלא יהיה לנו צה"ל, יהיו לנו רק חברות שמירה. זה יהיה משתלם יותר אולי – בלי כל הפנסיות, בלי כל התנאים, אבל מאוד יעיל. ישמרו על הגבולות, ישמרו על הערים, על החופים, ביישובים. ותחשבו שיהיו בתי-סוהר פרטיים – האמת היא שאת זה כבר חשבו – רק בתי-סוהר פרטיים. ותחשבו שיהיו לנו רק כבישי אגרה, כבישים פרטיים. מי שאין לו – שילך ברגל. המדרכות יהיו, אגב, חינם. מי שיש לו הרבה – ייסע הרבה. מי שיש לו קצת, ייסע בכבישים הזולים. הכול קיים קצת, אבל אני מציע להרחיב את זה, לאור ההצלחה, שזה לא יהיה גם, אלא רק. רק דברים פרטיים, כי אנחנו בפרטיזציה של המציאות. זאת מילת המפתח. פעם אמרו "מהפרת עד החידקל", היום מהפרט – זכויות הפרט, זכויות הפרטי. תחשבו, רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, שיהיה לכם רק שידור פרטי. רק שידור פרטי. זה לא נשמע לכם כל כך נורא. כל הדברים האחרים שאמרתי עכשיו – אתם מבינים שזה לא יכול להיות. ואני אומר לכם, אי-אפשר שיהיה פה רק שידור פרטי. מה זה אי-אפשר? אפשר, אף אחד לא ימות. בטח לא מייד. כשאנחנו אומרים, "רק שידור פרטי", אנשים אומרים: אין לנו כוח, ערוץ-1 נורא משעמם, הכול כזה בשחור-לבן, סרטים, ה"גבעתרון" כל הלילה, מתווכחים שם על פוליטיקה, סרטי תעודה נורא ארוכים, זה דורש לפעמים אפילו ריכוז, ובערב למי יש כוח להתרכז? אבל גם רשת ב' לא תהיה לכם, וגם לא רשת ג' וגם לא "קול המוזיקה" ולא רשת א' ולא רשת "מורשת", ולא עוד הרבה דברים. ואחרי שלא יהיה ערוץ ציבורי – זה לא רק שלא יהיה ערוץ-1 ורשת ב' וכל הדברים האלה גם הערוצים המסחריים יהיו יותר גרועים. הערוצים המסחריים לא יעשו במקום הרשת הציבורית את התעודה ואת החדשות. מה פתאום? הערוצים המסחריים יהיו עוד יותר מסחריים. הם לא יהיו מסחריים – הם יהיו ממוסחרים הרבה יותר מאשר הם היום, וערוץ ממוסחר זה הרבה יותר גרוע מערוץ מסחרי. כי ערוץ מסחרי רוצה להתפרנס, יהודים צריכים פרנסה, אבל ערוץ ממוסחר זה שהכול, הכול, משועבד בשביל הפרסומות ובשביל הכסף, כי גם לא תהיה תחרות – לא עם רשת ב' ולא עם ערוץ-1, נעבעך, כי אנחנו בפרטיזציה. ולכן אני אומר לכם, רבותי חברי הכנסת: אל תחשבו ששידור ציבורי זה מותרות, כי אתם לא חושבים שבית-ספר ציבורי זה מותרות ולא שבית-חולים ציבורי זה מותרות ולא שבית-סוהר ציבורי זה מותרות. שום דבר הוא לא מותרות, ושידור ציבורי הוא גם נשמת אפה של הדמוקרטיה ושל חברה פתוחה, שלא חיה רק מפרסומות. .
10 במרץ 2010 בשעה 13:34