הכנסת השמונה-עשרה

 

הצעת חוק של חברי הכנסת                   אורי אורבך 

                                                            אורי מקלב

                                                                                   

                                                           פ/2153/18                              

הצעת חוק הסדרת תשלומי המים והביוב לפנימיות (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010

 

תיקון חוק המים

  1.  

בחוק המים, התשי"ט–1959[1], בסעיף 112(ב), במקום "מקוואות ובתי חולים" יבוא "מקוואות, בתי חולים, ופנימיות" ובסופו יבוא "לעניין זה, "פנימייה" – מוסד חינוך, כהגדרתו בחוק לימוד חובה התש"ט–1949[2], ובלבד שיש בו מבנים לצורך מגורים לתלמידי המוסד.".

תיקון חוק תאגידי מים וביוב

2.

בחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א–2001[3] אחרי סעיף 102 יבוא –

 

 

"תעריף לפנימייה

102א.

(א)      לגבי פנימייה, על אף האמור בסעיף 101 ו-102, לעניין תעריפים לתשלומים שתגבה חברה מצרכניה בעד שירותי מים ובעד שירותי ביוב, יחולו הוראות סעיף 102(ב) לחוק המים, התשי"ט–1959.

 

 

 

 

 

 

(ב)       מכמות המים שתחושב לפנימייה לעניין תשלומים בשל שירותי ביוב תופחת כמות המים אשר השתמשה בה הפנימייה לגינון; לעניין זה,  "פנימייה" – מוסד חינוך, כהגדרתו בחוק לימוד חובה התש"ט–1949[4], ובלבד שיש בו מבנים לצורך מגורים לתלמידי המוסד.".

             

 

דברי הסבר

פנימייה הינה מוסד חינוכי אשר לנים בה תלמידי המוסד והיא מהווה עבורם בית. מטבע הדברים צריכת המים במוסדות אלו גדולה. ההסדר הקיים בחוק כיום מחיל על מוסדות אלו תשלומים לפי תעריפים גבוהים ובכך מטיל עליהם מעמסה כספית כבדת משקל, הן בתשלומי המים והן בתשלומי אגרות הביוב. אגרות הביוב כוללות אגרה מקומית המשולמת לרשות המקומית או לתאגיד מים וביוב שהחליף אותה מכוח תאגידי מים וביוב, התשס"א–2001 (להלן – "חוק תאגידי מים וביוב") ולעיתים כוללות בנוסף אגרה אזורית המשולמת לתאגיד אזורי המוקם מכוח חוק איגודי ערים, התשט"ו–1956 (להלן – "חוק איגוד ערים").

לעניין תשלומים בעבור מים, מוצע לתקן את סעיף 112(ב) לחוק המים, התשי"ט–1959 (להלן – "חוק המים"), כך שההוראה המיטיבה עם בתי חולים, מקוואות ובתי מרחץ תחול גם על המשולם על ידי פנימיות. מוסדות אלו מחויבים בתעריף שיורי, הגבוה מתעריף למגורים וגבוה פי כמה מתעריף בתי חולים, מקוואות ובתי מרחץ. זאת, בהתעלם מהעובדה שצריכת המים במוסדות אלו מוגברת לאור העובדה כי מוסדות אלו משמשים כמקום מגורים בעבור תלמידי הפנימיות, לרבות לציבור העובדים בהם. ייקור עלויות שימוש גבוהות במים, מכבידה מאוד על התנהלותם התקציבית של מוסדות חינוך אלו, המשמשים כמוסדות מגורים, ואשר המים חיוניים לתפקודם.

יצוין כי חלופה זו מועדפת על פני הכללת המוסדות בגדר צריכה ביתית, לאור הקושי הקיים בחלוקת מתחמי המגורים ליחידות דיור וחישוב הקצאות המים לכל נפש.

לעניין אגרות הביוב, מוצע להוסיף לסימן ז' בפרק ה' בחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א–2001, שעניינו "קביעת כללים לחישוב עלות ותעריפים" את סעיף 102א ולקבוע בו כי בעת שהרשות הממשלתית למים ולביוב תקבע תעריפים לאגרות הביוב, היא תהיה כפופה למגבלה לפיה, תעריפי אגרות הביוב לפנימיות לא יעלו על התעריף הקבוע לעניין זה בחוק המים וכי מכמות המים שתחושב לו לעניין תשלומים בשל שירותי ביוב תופחת  כמות המים המשמשת לגינון במוסדות אלו.

בהתאם לתיקון בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט–2009, ההסדר הקבוע בסימן ז' לפרק ה' בחוק תאגידי מים וביוב, חל גם על רשות מקומית שאינה צריכה להקים תאגיד ((תיקון הוראות חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ט–1962 וגם על תאגיד הגובה אגרה אזורית (תיקון חוק איגוד ערים, התשט"ו–1955). לאור כך אין צורך לתקן בנפרד שני חוקים אלו וההוראה לגבי הפנימיות, תחול על כל סוגי אגרות הביוב.

 

 

 

 

 

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

ט"ז באדר התש"ע – 2.3.10

 


[1] ס"ח התשי"ט, עמ' 169.

[2] ס"ח התש"ט, עמ' 287.

[3] ס"ח התשס"א, עמ' 454.

[4] ס"ח התש"ט, עמ' 287.