בנאום במליאת הכנסת במסגרת הצעה לסדר יום שהגיש, תקף חבר הכנסת אורי אורבך את הבמאי סכנדר קובטי יוצר הסרט עג'מי. קובטי אמר כי הוא אישית לא מייצג את ישראל ודברין זכו לתגובות רבות. הנה הנאום המלא:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עוד לא הספקתי ללכת לסרט "עג'מי" – ותכננתי ללכת; שמעתי שזה סרט מצוין, אבל אני מודה שאחרי דבריו של אחד מבמאי הסרט, סכנדר קובטי, עבר לי התיאבון ללכת לסרט.

יותר מזה, בתחילת השבוע, אחרי דברי של הבמאי, גם לא בא לי שהוא יזכה, ואני תמיד רוצה שסרטים ישראליים ואנשים שמייצגים את ישראל יזכו. אוסיף ואומר שאני לא חושב שאנחנו צריכים – לא הממשלה, ולא המדינה – להתערב מה משדרים ואילו סרטים מצלמים, אנחנו יכולים לעמוד גם בדברי ביקורת, לפעמים אפילו מעז יוצא מתוק.

אבל יש מה שנקרא בצרפתית עתיקה "ספאסטנישט". לא נאה. זה אומר שבן-אדם, במאי סרטים, שמקבל (בדין, אגב, לא עשו לו טובה) תקציב גדול בשביל סרט, והוא מייצג אותנו באומות, לא יכול לבוא ולהגיד: "אני לא מייצג את ישראל". זה טעם רע. טעם רע מאוד. הרבה יותר מטעם רע.

מישהו אמר לי פעם משפט דווקא בהקשרים פוליטיים משפט על יונים: למה הרבה אנשים לא אוהבים יונים? אני אומר את זה בלשון עדינה, מפאת כבוד המקום – כי היונים קודם כול אוכלים לך מהיד, ואחר כך מלכלכים לך על הראש. ואני מודה, שוב, בלי הקשרים דווקא פוליטיים, כי היום יש יונים ונצים, שלא נאה לאכול לך מהיד ואחר-כך ללכלך לך על הראש.

ח"כ עפו אגברייה (חד"ש): בערבית אומרים: בגלל זה לפרות אין כנפיים…

אורי אורבך (הבית היהודי):

כן, נכון, זו גרסה אחרת. גרסה אחרת, יותר מתונה, ובלי הקשרים פוליטיים.

יש בזה גסות רוח רבה כשאתה אומר: אני לא מייצג את ישראל. בסדר, לא ביקשנו שהוא יעמוד וישיר את "התקווה" בשני קולות. אבל אתה מטעם ישראל, מכספי ציבור, תואיל בטובך להיות קצת יותר מנומס.

אני אפילו לא כועס, אני יותר חש תחושת בוז כלפי הבמאי הזה – לא כלפי יצירתו וסרטו, שיכול להיות שיש להם ערך גדול. אבל העובדה שישראלים רבים, אחרי דבריו הגסים ביום ראשון, רצו שסרט ישראלי לא יזכה, זה דבר מעציב מאוד. כי אנחנו הרי יודעים מה היה קורה אם הסרט הזה היה זוכה באוסקר. הבמאי היה עושה את מסע ההופעות שלו במתנ"סים ברחבי העולם ומספר על נוראות הכיבוש, וכמה שנורא פה לערבים, וכמה שהמצב איום, וזה היה הייצוג של ישראל. ולמסע הזה ממש אין לנו כוח, גם אם זה עלה לנו באוסקר.